פרדוקס הפיטורים 

פיטורים... מילה קצת מפחידה, ובעיקר בעת האחרונה. נראה שקשה למצוא היום עיתון שאין בו ידיעה כלשהי על חברה כזו או אחרת שמפטרת אנשים. ואלפי אנשים שקוראים את הידיעות הללו, מתכווצים בפנים בכל פעם מחדש.

הסתכלות חיצונית על התופעה הזו, מעלה אבחנה מעניינת, שאני קורא לה: פרדוקס הפיטורים. ישנם הרבה מאד אנשים שאינם מרוצים במקום העבודה שלהם או אינם אוהבים יותר את התחום בו הם עוסקים. במיוחד בתחום העיסוק שלי כמאמן אישי ועסקי, יוצא לי לפגוש אותם. ישנם כמובן כאלו שמאד מרוצים ממקום עבודתם ומעיסוקם - הפרדוקס שאני מדבר עליו אינו חל על המקרים הללו.

אני יודע מנסיוני האישי איך זה לקום בבוקר מתוך ידיעה שאתה הולך למקום עבודה ועיסוק שכבר לא מהנה אותך. קשה מאד לקום בבוקר. אין את חדוות היצירה, הסיפוק, תחושת ההגשמה שבעשייה.

הדבר אף קשה יותר במקרים (כמו במקרה שלי) שתחושת הסיפוק וההגשמה היתה קיימת קודם לכן, וכך פתאום נעלמה. זהו ניגוד עצום, בין הימים בהם הייתי קם בקפיצה מהמיטה לתוך יום חדש של עשייה והתרגשות ולימים בהם אני "גונב" עוד כמה דקות במיטה, כי אני יודע שאין דבר ממש מרגש שמחכה לי במהלך היום במקום העבודה שלי.

אני מניח שישנם כאלו שקוראים ומתחברים להרגשה הזו. ועכשיו כשחרב הפיטורים מתנופפת מעל הראשים של כל כך הרבה אנשים, המיקוד פתאום אינו בתחושת חוסר הסיפוק שבמקום העבודה... המיקוד הופך להיות בחשיבות הבטחון הכלכלי שעומד פתאום בסיכון.

ונניח שקרה "הגרוע מכל" ופוטרתם, עתה המיקוד הופך להיות בחזרה מהירה כמה שיותר לשוק העבודה.

והנה הפרדוקס - אם לפני הפיטורים היינו עסוקים בתחושת חוסר הסיפוק ורצון לעזוב את העבודה או להחליף עיסוק לעיסוק או עבודה שתמלא אותנו סיפוק, הרי שמרגע הפיטורים אנו עסוקים בלנסות ולחזור לאותו מקום עבודה (או דומה לו) ולעיסוק שממנו רצינו רק ימים קודם לכם - לברוח ולהחליף.

כמובן שניתן להסביר זאת בצורך הבסיסי והקיומי להבטיח את הבטחון הכלכלי שלנו, אבל אני מציע שאם זה כבר קרה ופיטרו אתכם. עיצרו רגע אחד לפני שאתם רצים קדימה ומנסים לחזור למקום שכל כך רציתם לצאת ולברוח ממנו...

עיצרו רגע ונסו לראות את ההזדמנות שבסיטואציה שנקלעתם אליה. ישנם כל כך הרבה אנשים שממש "מתים" לצאת ממקום העבודה שלהם ולעשות שינוי, אבל הם לא עושים זאת כי הם מפחדים לעזוב וכל הם נשארים כבולים במקום שהם לא אוהבים יותר להיות בו.

אם פוטרתם - לטעמי, מצבכם טוב יותר ממצבם - בפניכם פתוחה כעת ההזדמנות והחופש לבחור מחדש - במה אתם רוצים לעסוק והיכן אתם רוצים לעבוד...

ישנם אנשים שמסתכלים בדיעבד ויכולים לראות כי הפיטורים שחוו הוא הדבר הטוב ביותר שקרה להם. פיטורים בהחלט יכולים להיות הזדמנות לשינוי - השאלה היא רק אם אתם מסוגלים לראות את ההזדמנות או שלא.

אז לפני שרצים לחפש עבודה דומה למה שעשיתם, שבו רגע והקדישו מחשבה למה הייתם רוצים לעשות. איזה עיסוק הכי מרגש אתכם, איזו עשייה מביאה לכם סיפוק, אם היתה לכם את היכולת לבחור בכל עיסוק שהוא - במה הייתם בוחרים.

זהו אינו דווקא תהליך פשוט, ולעיתים כדאי אף לשתף מישהו חיצוני בתהליך שיעזור בחשיבה, אבל סוג השאלות והחשיבה הזו היא קריטית כדי לפתח את ההבנה - במה אני רוצה לעסוק. או מה אני באמת רוצה!

במאמר נוסף שלי "מה היעוד שלך?" התייחסתי לתהליך הזה ונתתי אף מספר כלים שתוכלו להעזר בהם. ומרגע שהגדרתם לעצמכם כיוון מסויים, חשוב מאד להכנס לפעולה ולצאת לעבודה.

גם אם פוטרתם - יש לכם עבודה, רק שהיא קצת שונה ממה שעשיתם עד כה - העבודה החדשה שלכם היא למצוא עבודה. הגדירו לעצמכם בצורה מדוייקת איזה תפקיד אתם מחפשים, באיזה סוג של חברות או אפילו באילו חברות ספציפיות הייתם רוצים לעבוד, התחילו לפנות אל החברות אלו, הפעילו את רשת הקשרים שלכם, עשו פעולות שיקדמו אתכם לעבר היעד שלכם - השגת התפקיד שבו אתם חושקים או העבודה שאתם באמת רוצים לעשות.

יתכן ותגלו כי הפיטורים זו ההזדמנות שלכם לפתוח את העסק שתמיד חלמתם עליו - גם כאן, הגדירו לעצמכם תוכנית פעולה והתחילו לפעול - צעד אחר צעד לכיוון היעד שלכם.

וכאשר יהיה לכם ברור מה אתם באמת רוצים, תתחילו שוב להרגיש את ההתרגשות והציפייה לקראת העשייה החדשה - וזה בעיני שווה הכל.

בהצלחה!!